צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כשמדדו לי את החצאית באולפנה | דעה

כבר לפני שנים, כשהייתי נערת אולפנה עם חצאית ושרוולים, הבנתי שקוד לבוש זו מזימה של אנשים מאותגרים אופנתית
אורית נבון
16 בדצמבר 2016
16:17

יש לי רעיון לקוד לבוש במקומות עבודה בחורף: פיג'מת פליז ומעיל פוך. מאוד קר לי בתקופה זו של השנה, ולמה שרק אני אסתובב מוזנחת באופן ספייס? רוצה פיג'מה בנוהל וגם שומר שעומד בכניסה לספור כתמי אקונומיקה – פחות משלושה זה לא פיג'מה!

כבר לפני שנים, כשהייתי נערת אולפנה עם חצאית ושרוולים, הבנתי שקוד לבוש זו מזימה של אנשים מאותגרים אופנתית. אין מה לעשות, קוד לבוש זה לא דבר שהופך אנשים ליפים יותר, בדרך כלל זה עובד הפוך – ככל שהוא יותר מוקפד, כך האנשים, ובעיקר הנשים, יותר מכוסות ומטושטשות. 

יש לי שתי מילים לומר ליועצות הפלרמנטריות שהגיעו לעבודה בחצאית: כל הכבוד. גם על העיקרון, גם על האחווה. שאישה לא תוכל להיכנס לכנסת בחצאית מעל הברך? אבוי לנו אם משכן הכנסת יהפוך לאולפנה.

* * *

הקודים בכנסת זה משהו; יועצת פרלמנטרית בחצאית מעוכבת בכניסה אבל ח"כ שחשוד בהטרדה מינית יכול להיכנס חופשי אלא אם הוא עצמו יחליט אחרת, איזה כיף פה, אה?

כמה אירוני שבשבוע שבו יועצות בחצאיות מכונות "פרובוקטיביות", ניסן סולומינסקי טרם השעה את עצמו מתפקידו. באיזה קטע חבר כנסת שחשוד בהטרדות ממשיך לשמש כנבחר ציבור כאילו דבר לא קרה? ואיך הגענו למצב שבו חברי משמר הכנסת בוחנים רגלי נשים בפקודה?

יש לי שריטה בנושא הזה, אני מודה. או שיותר מדויק להגיד פוסט טראומה? כששואלים אותי איפה למדתי, התשובה הרשמית שלי היא אולפנת אמונה בבני ברק, אבל כשמחטטים קצת יותר אני עונה דוגרי - בבית משוגעים מסרס. אין לי דרך אחרת להגדיר מוסד שבו מזמנים תלמידה למנהלת על סעיף חצאית שלא מכסה את הברך בישיבה, ואני מדברת פה על אולפנה של הציונות הדתית, כן? לא על סמינר טליבאני של חרדים.

אגב, כמה שנים אחר כך, סבלתי שוב מאותו קוד לבוש, כאמא לילד בבית ספר יסודי דתי בפתח תקווה. המנהלת לא הרשתה לי להיכנס בשערי המוסד עם מכנסי ג'ינס ארוכים, ומילא לבלוע צפרדעים כתלמידה, כשאין ברירה אז אין. אבל בתור אדם בוגר אין מצב שאסכים שאישה אחרת תחליט בשבילי איך להתלבש, אלא אם קוראים לה ליאת אשורי נניח. אז עברנו דירה למקום אחר.

מה שהכי מפריע לי בקוד לבוש, שהוא שם את הטכניקה לפני המהות. כך קורה שמרוב הקפדה על הכללים, המטרה מתפספסת. הדוגמה הטובה ביותר היא מה שקורה לנשים בבני ברק: יוצא לכם לטייל שם לפעמים? אם לא, תנו לי לעדכן אתכם שפאה היא אקססורי סקסי מאין כמוהו. נשים מצוות לכסות את שיער ראשן משם צניעות, אבל בפועל הן אוספות את שיערן החיוור ומצטיידות בשיער אחר, זוהר ומלא ברק. זה רחוק מלהיות צנוע, למעשה זה מנקר עיניים במיוחד, אבל מבחינת רוב הרבנים זה עובר; כיסוי זה כיסוי.

עוד דוגמה: יש לי חברה שעובדת במשרד עורכי דין גדול, שמחייב נעליים סגורות בלבד. הפואנטה היא לשדר מכובדות ואלגנטיות, אבל פעם, כשהייתה עורכת דין צעירה באותו משרד, הגיעה יום אחד לעבודה עם סניקרס. על פניו, היא שמרה על הכללים: נעליים סגורות, נהדר. בפועל היא נראתה כמו מלצרית באולמי בון טון, ותגידו לי בעצמכם מה יותר מכובד לעורכת דין – סניקרס או סנדלי פיפ טואו למשל?

והעליהום על הגופיה של תמר זנדברג. איך כל מיני סגנים של אלוהים שאלו אז למה חברת כנסת מגיעה כך למשכן, ואני אפילו לא שמתי לב שמדובר בגופיה מרוב שהייתה כה אלגנטית ומכובדת. מצחיק שבאותו שבוע מישהי התראיינה נגדה, כשהיא לובשת חולצת כפתורים שכמעט התפוצצה עליה. מאוד מכובד, כן. העיקר שיש שרוולים.

* * *

קוד לבוש זה קונספט בעייתי, אבל הכי נוראה היא האכיפה. למדוד לנו את החצאית זה משפיל. לאסור עלינו להיכנס בשער זה מעליב. רבאק, היועצת של ח"כ טרכטנברג התבקשה להסיר את מעילה כדי שאנשי משמר הכנסת יוכלו לבחון את אורך החצאית שלה. למי זה נשמע הגיוני?

מעסיקים יקרים, אם אתם רוצים לחדד כללי לבוש פשוט תשלחו מייל ותסמכו עלינו. אנחנו נשים בוגרות, יש לנו כושר שיפוט, יש לנו סטייל, ובעיקר – יש לנו כבוד.